התקדמות הפלשתים לעבר ירושלים ועלייתם מן העמק אל ההר מובילות להתנגשות צבאית, שבה דוד מפתיע את אויביו מאחור ומנחיל להם תבוסה מוחצת [מלבי"ם]. הכתוב מציין שהאירוע התרחש בְּבַעַל פְּרָצִים, אזור המזוהה עם עמק רפאים. הפרשנים מסכימים כי שם זה לא היה שמו המקורי של המקום, אלא הוא נקרא כך רק לאחר מעשה, על שם אופי הניצחון ותבוסת האויב.
כאשר דוד מתאר את ניצחונו, הוא מכריז כי ה' שבר והפיץ את אויביו כְּפֶרֶץ מָיִם. המפרשים מציגים תמונה משלימה לדימוי זה: מחד גיסא, הדימוי מבטא את הפתאומיות והעוצמה של המכה, בדומה למים שוטפים הפורצים גדר בבת אחת [מצודת דוד]. מאידך גיסא, הדימוי ממחיש את אופן מנוסתם של הפלשתים; כשם שגלי מים מגיחים ממקום צר, נשברים ממקומם, מתפשטים לכל עבר והורסים את כל הנקרה בדרכם, כך הפלשתים כלל לא הצליחו להשיב מלחמה כראוי, אלא נשברו, נסו על נפשם והתפזרו זה מעל זה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
בסיום הדברים הכתוב מציין עַל־כֵּן קָרְאוּ את שם המקום בעל פרצים, שכן העם העניק למקום את שמו החדש בעקבות הצהרתו וקריאתו של דוד [מלבי"ם].