תחשבו על מצב שבו מישהו לא מתייחס אליכם בכלל, אבל ברגע שאתם מצליחים לעשות משהו ממש גדול, הוא פתאום מתחיל לדאוג. במשך שבע שנים דוד היה מלך רק על העיר חברון. הפלשתים לא התערבו ולא הפריעו לו. הם חשבו שהוא סתם שליט קטן, ואפילו שמחו שיש מריבות בתוך עם ישראל כי זה החליש את העם.
אבל ברגע שהפלשתים שמעו כִּי־נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, כלומר שהוא הפך למנהיג המאוחד של כל העם, הם נלחצו מאוד. הם הבינו שדוד מסכן את השליטה שלהם באזור. בגלל זה וַיַּעֲלוּ כָל־פְּלִשְׁתִּים, הם התגייסו כולם יחד עם צבא ענק, כי הם הכירו היטב את הגבורה של דוד וידעו שיהיה קשה לעמוד מולו. המטרה שלהם הייתה לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִיד, כלומר לחפש אותו כדי להילחם בו ולבטל את המלכות שלו. כשדוד שמע שהם מתקרבים, הוא לא חיכה שהם ייכנסו פנימה אלא וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם. הוא יצא לקראתם אל מצודה מוגנת שהייתה קרובה למחנה שלהם, כדי לעצור אותם ולהגן על עם ישראל.