במהלך מלחמה נוספת שהתרחשה בעיר הפלשתית גת, הופיע בשדה הקרב לוחם חריג ומעורר אימה, בן לשושלת ענקים קדומה.
המונח אִישׁ מִדָּה מצביע על היותו אדם עצום בגודלו ובעל ממדים חריגים. הפרשנים מסבירים כי אנשים רגילים אינם נמדדים בדרך כלל, אך בשל גובהו יוצא הדופן של ענק זה, הבריות נטו למדוד אותו ולחשב את גודלו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. בספר שמואל המקביל מכונה איש זה "איש מדון", אך מובהר כי משמעות המילים זהה ושורש שתיהן הוא מ.ד.ד [רד"ק, מלבי"ם].
תיאור אבריו, שֵׁשׁ־וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, מצביע על תופעה של ריבוי אצבעות – שש אצבעות בכל יד ושש בכל רגל. בעוד שגישה אחת רואה בכך תופעה תורשתית שבעיקר העצימה את חזותו המפחידה של הלוחם [ביאור שטיינזלץ], גישה אחרת סבורה כי מבנה זה העניק לו כוח פיזי רב ואפשר לו לאחוז בחרבו בעוצמה יתרה [רש"י].
הפרשנים, בעקבות התלמוד, מסבירים את הכפילות לכאורה בתיאור המספרי: אילו נכתב רק "שש ושש", ניתן היה לטעות ולחשוב שמדובר בסך הכול בשש אצבעות בשתי הידיים יחד (שלוש בכל יד) ושש ברגליים. מאידך, אילו נכתב רק "עשרים וארבע", היה ניתן לשער שאצבעותיו חולקו באופן לא שווה (למשל, שבע ביד אחת וחמש בשנייה). לכן, הכתוב מפרט גם את החלוקה הזוגית וגם את הסך הכולל, כדי להבהיר שבכל גפה היו בדיוק שש אצבעות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
המילה לְהָרָפָא מלמדת על מוצאו. הלוחם נולד לענק, והיה צאצא לאחד משרידי עם הרפאים הקדום – גזע של ענקים שנותרו בארץ וסייעו לפלשתים במלחמותיהם [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, מדובר בשם עצם בזכר (צורת היחיד של "רפאים"), כאשר האות ה"א בראש המילה משמשת כה"א הידיעה. כמו כן, בניגוד לספר שמואל שם נכתבה המילה בסופה באות ה"א ("להרפה"), כאן היא נכתבת באות אל"ף, תופעה לשונית מוכרת שבה אותיות אלו מתחלפות זו בזו במקרא [מנחת שי, רד"ק].