דוד המלך מטיל עונש קשה ואכזרי על בני עמון שהתנגדו לו, ומעביר אותם סדרת עינויים והוצאות להורג באמצעות כלי משחית. ענישה זו לא הוגבלה רק לעיר הבירה רבת בני עמון, אלא הופעלה נגד תושבים רבים בכל ערי הממלכה, ולאחר מכן שב דוד עם צבאו לירושלים [ביאור שטיינזלץ].
פעולת הענישה מתוארת במילים וַיָּשַׂר בַּמְּגֵרָה. הפרשנים מסכימים כי וַיָּשַׂר משמעותו חיתוך וניסור, והמילה נגזרת מאותו שורש של המילה משור. בַּמְּגֵרָה היא מסור, כלי עבודה מלא פגימות ושיניים שפעולת החיתוך שלו נעשית על ידי גרירה [מצודת ציון]. הכפילות של ניסור במסור באה להוסיף ביאור ולהדגיש את הפעולה [מצודת ציון], ויש המפרשים כי היא מבטאת את האכזריות שבה נגרר המסור בכבדות על גופם של הנידונים [רלב"ג].
נוסף על כך השתמש דוד וּבַחֲרִיצֵי הַבַּרְזֶל, שהם כלי ברזל העשויים עם חריצים ופגימות [מצודת ציון], וּבַמְּגֵרוֹת. מאחר שהפסוק כבר הזכיר את המגרה, הפרשנים מציעים כמה הסברים להופעה הנוספת של המילה. יש המסבירים כי מדובר בכלים משוננים הקטנים יותר מן המסור הרגיל [מצודת ציון], או בכלי מורכב העשוי מכמה מסורים יחד [מלבי"ם]. מנגד, יש המצביעים על הפסוק המקביל בספר שמואל, שם נכתב המונח ובמגזרות הברזל שמשמעותו כלי גזירה וחיתוך, ומסבירים כי הכוונה בשני המקומות אחת היא, שכן לולא כן המילה כאן הייתה כפולה ומיותרת [רלב"ג, מלבי"ם].