מערכות המלחמה מול הפלשתים המשיכו להוליד קרבות פנים אל פנים מול ענקים, כאשר הפעם מתייצב אחד מגיבורי דוד מול קרוב משפחתו של גוליית המפורסם.
וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן־יָעִיר: הלוחם שמכריע את הקרב הוא אחד מגיבוריו של דוד [רש"י]. הוא מכה אֶת־לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי, וזאת חרף ממדי גופו העצומים של לחמי [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על הבדל בולט בין פסוק זה לבין המקבילה בספר שמואל (שמואל ב כ"א), שם נכתב כי אלחנן הרג את גוליית עצמו. כדי ליישב זאת, מוצגות כמה גישות בקרב המפרשים:
הגישה המרכזית היא שספר דברי הימים בא לפרש ולהבהיר את הכתוב בספר שמואל. אלחנן לא הרג את גוליית (שהרי דוד הרגו), אלא את לחמי אחיו, וייתכן שאלחנן נעזר בדוד במשימה זו [רד"ק]. מכיוון שלחמי היה ענק כגוליית אחיו, והמכה אותו היה מבית לחם כמו דוד, נוצר מעין משל עממי שגרס כי "בית הלחמי הרג את גוליית" [מלבי"ם].
מנגד, גישה אחרת מזהה את אלחנן עם דוד המלך עצמו. השם "אלחנן" מעיד שחננו ה', והשם "יעיר" רומז לבית המקדש שנקרא יער הלבנון [רש"י, רד"ק]. בנוסף, יש מי שסובר שגוליית הגיתי המוזכר כאן אינו אותו גוליית הפלשתי שהרג דוד בעמק האלה, שכן הוא אינו נמנה על ילידי הרפה (הענקים) המוזכרים בהקשר זה [רש"י].
עוצמתו של הענק מתבטאת בכלי הנשק שלו: וְעֵץ חֲנִיתוֹ, כלומר בית היד ומוט החנית [מצודת דוד], היה כה כבד וארוך עד שהושווה למְנוֹר אֹרְגִים – קורת עץ עגולה וכבדה שעליה כורך האורג את חוטי השתי במהלך האריגה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. נשיאת חנית כזו מעידה על קומה תמירה וכוח פיזי עצום [ביאור שטיינזלץ].
לדימוי האריגה ישנה גם משמעות סמלית של מידה כנגד מידה. משפחתו של המכה קשורה למלאכת האריגה בקודש – בין אם מדובר בדוד שאמו ארגה את פרוכת המקדש, ובין אם מדובר באלחנן שהיה ממשפחת בצלאל האומן – ולכן ראוי היה שהם אלו יכריעו את הענק שחניתו דמתה לכלי אריגה [רש"י, מלבי"ם].