בשלב זה של שלטונו, המערכות הצבאיות התאפיינו בסכסוכי גבול עם הפלשתים. ארץ פלשתים מעולם לא נכבשה לחלוטין, וסרני הפלשתים, ששימשו כמלכים מקומיים עצמאיים למחצה, נהגו ליזום מתקפות על ישראל מפעם לפעם [ביאור שטיינזלץ]. המילים וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן מצביעות על כך שמדובר במלחמותיו האחרונות של דוד, תקופה שבה כבר לא יצא בעצמו לשדה הקרב [מלבי"ם]. יש לציין כי ספר דברי הימים משמיט אירוע שקדם למלחמה זו ומופיע בספר שמואל, שבו דוד התעייף בקרב וכמעט נהרג על ידי ענק פלשתי, עד שניצל בידי אבישי בן צרויה. השמטה זו נעשתה במכוון כדי לשמור על כבודו של דוד ולא להציגו בחולשתו [רש"י].
הקרב התרחש בְּגֶזֶר, עיר ששכנה בגבול המערבי של ישראל [ביאור שטיינזלץ]. מכיוון שבספר שמואל מוזכר שהמלחמה הייתה ב"נוב", הפרשנים מציעים כמה הסברים להבדל: ייתכן שלעיר היו שני שמות שונים, או שגזר ונוב היו יישובים סמוכים [רלב"ג]. גישה אחרת מסבירה כי מושבם של הענקים הפלשתים היה בנוב, אך המלחמה עצמה התנהלה בגזר [מלבי"ם].
במהלך הקרב, אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי, שהיה אחד מגיבוריו של דוד [ביאור שטיינזלץ], אֶת־סִפַּי. בספר שמואל אויב זה נקרא בשם "סף", ומכאן שהיו לו שני שמות [רלב"ג]. הוא היה אחיהם של הענקים המוכרים גוליית וישבי [רש"י].
ספי היה מִילִידֵי הָרְפָאִים, כלומר בן למשפחת ענקים [מצודת ציון]. הרפאים היו אנשים בעלי ממדים עצומים, ככל הנראה שארית של גזע קדום שהלך ונכחד. הפלשתים נהגו להשתמש בבודדים ששרדו מהם כדי שיילחמו בשורותיהם או לפחות יוצגו בחזית כדי להטיל אימה על האויב. מסיבה זו, הריגתו של ספי הענק בידי סבכי נחשבה למעשה גבורה נועז במיוחד [ביאור שטיינזלץ].