שמואל א, פרק י׳, פסוק י״ט

תארו לעצמכם שיש לכם את המנהיג הכי חזק והכי אוהב שאפשר לבקש, ובכל זאת אתם מחליטים שאתם רוצים מישהו אחר במקומו. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל כשהם דרשו שימליכו עליהם מלך רגיל, בשר ודם. הבקשה הזו הייתה קצת מעליבה, כי המשמעות של המילים מְאַסְתֶּם אֶת אֱלֹהֵיכֶם היא שהעם בעצם אמר לה' שהם כבר לא רוצים שהוא יהיה המלך היחיד שלהם, למרות כל הפעמים שהוא שמר עליהם לאורך ההיסטוריה. הרי מלך אנושי הוא מוגבל ולא יכול לעזור בכל מצב. יש הבדל בין רָעוֹתֵיכֶם, שהן אסונות טבע שמלך רגיל בכלל לא יכול לעצור, לבין צָרֹתֵיכֶם, שהן בעיות ומצוקות שמגיעות מאויבים. ה' יכול להציל משני הסוגים, אבל מלך אנושי לא. העם אמר את הדברים האלה ישירות לה' דרך הנביא, וזה הפירוש של וַתֹּאמְרוּ לוֹ. למרות שה' התאכזב מהבקשה, הוא לא עוזב את העם. הוא מסכים לבקשה שלהם, אבל קובע שהוא בעצמו יבחר מי יהיה המלך. לכן הנביא קורא להם וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ה'. המשמעות היא לעמוד יחד לפני ארון הברית ולערוך גורל גלוי מול כולם. למה לעשות גורל? כדי למנוע קנאה, וכדי שאף אחד לא יחשוב שהנביא בחר במלך סתם כך על דעת עצמו. כדי שהגורל יתבצע בצורה מסודרת, העם התבקש לעמוד לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם, כלומר כל שבט התבקש לעמוד בנפרד, ובתוך כל שבט הם הסתדרו לפי המשפחות הגדולות שלהם.