יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר לבחור מנהיג לכל כך הרבה אנשים בלי שכולם יתחילו לריב? שמואל הנביא עומד לחשוף את המלך הראשון של עם ישראל, ולשם כך הוא אוסף את כולם. המילה וַיַּצְעֵק מתארת את האסיפה הזו. למה דווקא לשון צעקה? כי באותם ימים, כדי לאסוף המון אנשים, היו פשוט מעבירים קול צעקה והכרזה חזקה בכל רחבי העם כדי שכולם ישמעו ויבואו.
כולם מתאספים אֶל ה' הַמִּצְפָּה. המצפה היה מקום קדוש ומיוחד לתפילה, שעוד מימי יהושע היה מוכן וראוי לכך שה' יהיה בו. בנוסף, כשציבור גדול כל כך מתאסף יחד למטרה טובה, הנוכחות של ה' שורה ביניהם.
כאן עולה שאלה חשובה: למה ה' בעצמו בוחר את המלך, ולא העם? יש לכך סיבות חכמות מאוד. קודם כל, כדי לשמור על השלום. אם העם היה בוחר, כל שבט היה דורש מלך משלו והיו פורצות מריבות קשות. כשה' בוחר, כולם מקבלים את ההחלטה בכבוד. דבר שני, אנחנו בני האדם יכולים לראות רק איך האדם נראה מבחוץ, אבל ה' רואה מה קורה עמוק בתוך הלב. רק הוא יודע מי באמת נקי מגאווה וראוי להיות מנהיג. ולבסוף, מלך שנבחר על ידי אנשים עלול לעשות להם טובות אישיות ולשפוט לטובתם רק כי הם אלו שבחרו בו. אבל מלך שה' בחר בו, לא חייב את התפקיד שלו לאף אדם, ולכן הוא יכול לשפוט תמיד בצדק גמור ובלי לעשות הנחות לאף אחד.