במפגש בין שאול לדודו, שאול משתף במידע על מציאת האתונות, אך מסתיר את הבשורה הדרמטית באמת. על תשובתו של שאול לדודו, הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת, עולה השאלה מדוע השתמש בלשון כפולה של הגדה. ההסבר לכך הוא ששאול ביקש להדגיש בפני דודו ששמואל הודיע להם על כך בוודאות גמורה. ייתכן שבתחילה חשבו ששמואל רק מנסה להסיר דאגה מלבם, ולכן חזרו אליו שוב לוודא את הדבר [אלשיך], ואכן שאול מוסר לדודו את הדברים בדיוק כפי שאמר אותם שמואל [ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. הפרשנים מציעים שני כיוונים מרכזיים להסתרת מינויו של שאול למלך מדודו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדבר נבע ממידת הצניעות שהייתה בשאול. הוא עדיין היה נבוך מהעניין, טרם הבין את משמעותו המלאה, והמשיך לחוש כאדם פרטי שחוזר לשגרת חייו בבית אביו [ביאור שטיינזלץ].
מנגד, גישה נוספת מתמקדת בסיום הפסוק, אֲשֶׁר אָמַר שְׁמוּאֵל. קשה להניח ששאול היה מסתיר סוד כה גדול מדודו, שהיה קרוב אליו כאב, אלמלא הייתה לו סיבה חיצונית לכך. לכן, המילים הללו באות ללמד ששמואל עצמו הוא שהורה לשאול לא לגלות את דבר המלוכה לאיש, עד שהדבר יתפרסם באופן רשמי על ידו [אלשיך].