לאחר ששאול חווה התעלות רוחנית, הוא פוגש את דודו. המילה דוד מתייחסת לאחי אביו [מצודת ציון], ויש המשערים כי מדובר בדודו נר [ביאור שטיינזלץ]. לגבי מיקום המפגש, ייתכן שהדוד פגש את שאול מיד בבואו אל הבמה [מצודת דוד, רד"ק]. לחלופין, ייתכן שהכתוב מקצר את השתלשלות האירועים, ולמעשה שאול כבר חזר לעירו, ושם היה דודו האדם הראשון שפגש ושאלו על קורותיו בדרך [רד"ק].
הדוד פונה לשאול ולנערו בשאלה "אָן הֲלַכְתֶּם", כלומר לאן הלכתם, כאשר המילה מופיעה כקיצור של המילה "אנה" [מצודת ציון]. שאול משיב כי הלכו לחפש את האתונות, "וַנִּרְאֶה כִי אַיִן", כלומר ראינו שהן נעדרות ולא מצאנו אותן, ולכן פנינו אל שמואל כדי לשאול אותו על אודותיהן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לשיחת החולין הפשוטה, עולה השאלה מדוע הכתוב מפרט את הדו-שיח הזה. התשובה נעוצה בכך שהדוד הבחין בשינוי שחל בשאול ובהפיכתו לנביא, והבין שנבואה אינה מופיעה ללא סיבה. הוא שיער ששאול שאב את רוח הקודש משמואל, כשם שמדליקים נר מנר, ולכן חקר היכן היה. בתשובתו, שאול אכן מאשר שהיה אצל שמואל, אך מדגיש שהגעתו אליו הייתה מקרית לחלוטין ונבעה רק מחיפוש האתונות האבודות. בכך רומז שאול שביקור אקראי זה אינו מספיק בפני עצמו כדי להסביר את הפיכתו הפתאומית לנביא [מלבי"ם].