לאחר משיחתו למלך, שאול אינו ממהר להקים חצר מלכות אלא שב לשגרת חייו. וְגַם שָׁאוּל הָלַךְ לְבֵיתוֹ גִּבְעָתָה, אל עיר מגוריו גבעה, שנקראה לימים "גבעת שאול" [ביאור שטיינזלץ]. החזרה לביתו נבעה מכך ששאול הבחין כי הוא עדיין אינו מקובל ורצוי על כל העם, ולכן בחר שלא לנהוג בגינוני מלכות אלא לשוב לביתו כבתחילה [רד"ק].
עם זאת, הוא לא שב לבדו. וַיֵּלְכוּ עִמּוֹ הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע אֱלֹהִים בְּלִבָּם, קבוצה של אנשים יראי חטא שה' נתן יראה בלבם [רש"י, רד"ק]. יראת השמיים שנגעה בלבם היא שהניעה אותם לכבד את המלך שנמשח על פי ציווי ה' [מצודת דוד]. ה' נטע בלבם את הרצון לקבל את שאול ולתמוך בו, וצדקותם של אנשים אלו ניכרת במיוחד לאור הניגוד ל"בני בליעל" המוזכרים מיד לאחר מכן, שסירבו לקבל את מרותו של שאול [רד"ק].