התדהמה שאחזה ברואים את שאול מתנבא נבעה מהייחוס המשפחתי שלו כבן קיש, מעמד שכביכול אינו מתאים לרוח הנבואה. בתגובה לכך, קם אדם מקומי ומעמיד את התוהים על טעותם לגבי מהות הנבואה, התערבות שמולידה את אחד הפתגמים המוכרים בישראל.
בתגובה לתמיהת ההמון, וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם, כלומר אדם מהעיר גבעה [מצודת דוד], ושואל וּמִי אֲבִיהֶם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאיש מבקש להדגיש כי נבואה איננה תכונה תורשתית העוברת מאב לבן. כשם שאבותיהם של חבל הנביאים שעמדו שם לא היו נביאים בעצמם, כך אין סיבה להתפלא על כך שבן קיש זכה לנבואה. למעשה, בדור הקודם דבר ה' היה נדיר, כך שברור שהנביאים הללו לא ירשו את נבואתם, אלא בחרו בדרך זו [ביאור שטיינזלץ] או שלמדו והגיעו לשלמות בהדרכת שמואל [רלב"ג, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את המילה "אביהם" במשמעות של רב ומורה. לפי גישה זו, האיש מסביר כי ה' הוא זה שמלמד ומשרה רוח נבואה על כולם, ומי שהעניק נבואה לשאר הנביאים יכול להעניק אותה גם לשאול [רד"ק].
בעקבות אירוע זה, עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל האמרה הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים. הפרשנים מסכימים כי משפט זה הפך לפתגם שגור לדורות, הנאמר על כל אדם פשוט שעולה לגדולה במפתיע ומגיע למעמד שלא היה מורגל בו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי המשל מכוון ספציפית לאדם שזוכה להגיע למדרגה גבוהה מבלי שהכין את עצמו לכך מראש [מלבי"ם].
הערה נוספת הנוגעת למסורת כתיבת הפסוק מציינת כי המילה בַּנְּבִאִים נכתבת בספרים המדויקים חסרה, ללא האות יו"ד הראשונה [מנחת שי].