רגע הפיכתו של אדם פשוט למנהיג מתאפיין בשינוי פנימי עמוק ומידי, המלווה בהתגשמות מהירה של הבטחות נבואיות. הכתוב מתאר כי מיד כְּהַפְנֹתוֹ, כלומר כאשר פנה [מצודת ציון], והסב את שִׁכְמוֹ שהיא כתפו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] כדי ללכת מעם שמואל, הוא כבר חווה תחושה חדשה והרגיש בעצמו תכונה שונה [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
התזמון של שינוי זה עורר את תשומת לבם של הפרשנים, שכן שמואל לא הבטיח לשאול שה' יהיה עמו אלא רק לאחר שיעבור את שלושת האותות, ואילו כאן השינוי מתרחש מיד בתחילה [אברבנאל, אלשיך]. הסיבה לכך שהשינוי חל דווקא ברגע שבו שאול הפנה את גבו לשמואל ולא בעודו עומד מולו, היא כדי להבהיר שהרוח לא נאצלה עליו מאת הנביא בדרך אנושית, אלא מאת ה' ישירות. שינוי ראשוני זה נועד להכין את לבו של שאול לקבלת השפע הנבואי שיגיע בשלב מאוחר יותר [אלשיך].
מהותו של אותו לֵב אַחֵר מוסכמת על הפרשנים כהענקה של תכונות מלכותיות. זוהי רוח של גבורת מלכות [רש"י] וגודל לבב הראוי למי שעתיד למלוך [מצודת דוד]. במבט רחב יותר, בעוד שלבו של אדם רגיל מנהיג רק את כוחות גופו הפרטי, לבו של מלך מנהיג את לבבות העם כולו. לבו של שאול נהפך מלב של אדם פרטי ללב של מנהיג כללי, שנועד להוביל את עם ישראל ולכוון את לבבותיהם [מלבי"ם].
הכתוב חותם בכך שוַיָּבֹאוּ כָּל הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא. כלומר, האותות שהובטחו לשאול, ובפרט שני האותות הראשונים שהם בעלי אופי פשוט וארצי יותר [אברבנאל], התגשמו כולם באותו היום ממש ללא כל דיחוי [מלבי"ם].