פגישתו של שאול עם הנביא מעוררת את סקרנותו של דודו, המבקש לדעת פרטים על המפגש. הדוד קיווה כי מתוך גלגול הדברים בשיחה, תתגלה לו הסיבה האמיתית שלשמה התראו [מלבי"ם]. דעה נוספת מסבירה כי הדוד הבחין שפניו של שאול מאירות משמחה, ולכן חקר אותו לפשר הדבר [חומת אנך].
בתגובה לבקשה הַגִּידָה נָּא לִי מָה אָמַר לָכֶם שְׁמוּאֵל, כלומר, ספר לי מה נאמר לכם פנים אל פנים [ביאור שטיינזלץ], שאול עונה אך מסתיר את העיקר. הוא בוחר לספר רק על מציאת האתונות, כדי להסביר ששמחתו נובעת מכך שהוסר החשש מדאגת אביו. שאול לא שיקר לדודו, שכן הוא אמר אמת לגבי דברי שמואל על האתונות, אך פשוט נמנע מלהזכיר את בשורת המלוכה [חומת אנך]. הוא אף העלים ממנו את כל הפרטים הנלווים, כדוגמת שלושת האותות שנתן לו הנביא [מלבי"ם].
הפרשנים מציגים מספר טעמים להסתרת הבשורה הגדולה, המשלימים זה את זה. הסיבה המרכזית, המבוססת על דברי חז"ל, היא מידת הענווה והצניעות העמוקה שהייתה טבועה בשאול. בזכות צניעות זו, זכה שיצאה ממנו לימים אסתר המלכה, שאף היא נהגה בדרך דומה כשהסתירה את עמה ואת מולדתה [אברבנאל, חומת אנך].
לצד ענוותנותו, יש המסבירים כי שאול שתק משום ששמואל לא נתן לו רשות לחשוף את הדבר, ואף הקפיד קודם לכן לשלוח את נערו של שאול קדימה כדי שהסוד לא יישמע [אברבנאל, חומת אנך]. לבסוף, מודגש כי שתיקתו של שאול לא נבעה מספק כלשהו בהתגשמות הדברים. שאול ידע ששמואל הוא נביא אמת שכל דבריו הם על פי ה', והאמין לו באמונה שלמה עוד בטרם התקיימו האותות, כך שהסתרת המידע נבעה אך ורק מצניעותו [חומת אנך].