לאחר חוויה רוחנית עזה, שאול מסיים את נבואתו ופונה אל מקום הפולחן. המילה וַיְכַל פירושה פשוט סיים. מבחינה מעשית, קבוצת הנביאים פגשה את שאול מחוץ לבמה לאחר שירדו ממנה, וכאשר שאול סיים להתנבא עמם, וַיָּבֹא הַבָּמָה – הוא עלה ונכנס אל תוך מבנה הבמה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לתנועה הפיזית, ישנה משמעות רוחנית עמוקה להליכתו של שאול אל הבמה דווקא בשלב זה, המצביעה על הבדל מהותי בינו לבין חבל הנביאים [מלבי"ם]. בני הנביאים ירדו מהבמה אל הנבואה, כלומר, הם השתמשו בעבודת ה' ובתפילה בבמה כהכנה מוקדמת, ורק מתוך כך שרתה עליהם רוח הנבואה. אצל שאול התרחש תהליך הפוך לחלוטין: רוח ה' נשפעה עליו מלמעלה בפתאומיות וללא כל הכנה מוקדמת מצידו. הנבואה שחווה היא זו שהכינה אותו לקדושה וליראת ה', ורק בעקבותיה התעורר בו הצורך לבוא אל הבמה כדי להתפלל ולעבוד את ה'.