שמואל הנביא מציב בפני שאול הנחיה מורכבת המשמשת כאבן בוחן גורלית למלכותו הטריה. הוראה זו טומנת בחובה לא רק סדר פעולות מעשי, אלא גם מבחן משמעותי של ציות והמתנה.
ההוראה נפתחת בציווי וְיָרַדְתָּ לְפָנַי הַגִּלְגָּל. הפרשנים מסכימים כי מהלך זה מיועד להתרחש לאחר ששאול יומלך, במטרה לחדש ולבסס את המלוכה באופן רשמי. שאול נדרש להקדים ולרדת לגלגל לפני הגעתו של שמואל [רש"י, מצודת דוד]. שמואל מכוון את שאול ישירות אל הגלגל, המקום בו יושלם תהליך ההמלכה ללא כל ספק, תוך עריכת זבח פומבי גדול, וזאת מבלי להזכיר תחנות ביניים שיקרו בדרך [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
לאחר התבססות המלוכה בגלגל, מגיע שלב ההמתנה לקראת המלחמה בפלשתים: שִׁבְעַת יָמִים תּוֹחֵל. משמעות המילה תּוֹחֵל היא תמתין [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מבהירים את לוח הזמנים של המתנה זו: לאחר ששמואל ושאול ישהו יחד בגלגל לחידוש המלוכה, שמואל יעזוב את המקום. מיום פרידתם, על שאול להישאר בגלגל ולהמתין שבעה ימים שלמים עד לשובו של שמואל [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].
כאשר שמואל ישוב בסוף אותם ימים, הוא מעיד על עצמו וְהִנֵּה אָנֹכִי יֹרֵד אֵלֶיךָ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת. אז הוא יעלה עולות לה' ויקיים את הבטחתו: וְהוֹדַעְתִּי לְךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, כלומר יעניק לשאול הוראות מדויקות להמשך ניהול המלחמה והמלוכה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מדוע שמואל מוסר לשאול את ציווי ההמתנה כבר עתה, ולא מחכה לומר לו זאת כאשר ייפרדו בגלגל? גישתם של חלק מהפרשנים היא שציווי זה מהווה את המצווה הראשונה והמכרעת של שאול כמלך. זוהי התניה מוחלטת להמשך שלטונו: אף על פי שניתנה לשאול קודם לכן רשות כללית לפעול לפי הבנתו, בגלגל נשללת ממנו הזכות לפעול על דעת עצמו [מלבי"ם]. אם יעמוד בניסיון וימתין בסבלנות, מלכותו תתקיים ושמואל יודיע לו את עתידה, אך אם יפר את ההוראה ולא ימתין, הוא עתיד לעורר כעס, לשאת בתוצאות קשות ולאבד את זכותו למלוך [רד"ק, מצודת דוד].