תהליך בחירת המלך הראשון של עם ישראל נעשה באופן פומבי ומדורג, במטרה להוכיח לעין כל כי המינוי אינו תוצאה של החלטה אנושית, אלא הכוונה ישירה מאת ה'. לשם כך, שמואל עורך טקס של הטלת גורלות כדי לחשוף את זהותו של המלך הנבחר.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה וַיַּקְרֵב היא ששמואל הקריב והציג את שמותיהם של כל שבטי ישראל לפני האורים והתומים כדי להטיל ביניהם גורל. כאשר הכתוב מציין וַיִּלָּכֵד, הכוונה היא שהגורל עלה ונפל על שבט בנימין, ופתק שמו הוא זה שנשלף מתוך הקלפי על ידי עורך הגורל [מצודת דוד].
תהליך הלכידה בגורל היה הדרגתי ושיטתי: תחילה נבחר השבט, לאחר מכן המשפחה, ולבסוף האדם עצמו. מנגנון זה פעל בצורה מדויקת והגורל נפל על שמו של שאול, וזאת אף על פי שהוא כלל לא נכח פיזית באותו המעמד [אברבנאל]. בחירה פומבית זו על פי ה' נועדה גם למנוע תרעומת ומחלוקת בעם, שכן שבט בנימין היה הצעיר והקטן שבשבטים, והיה חשש טבעי כי משפחות ושבטים אחרים יתמרמרו על כך שהמלוכה ניתנה דווקא לו [אלשיך].