העם מחפש את המלך שנבחר זה עתה, אך הוא אינו בנמצא. היעדרו המפתיע מוביל את הציבור לפנות ולשאול שוב כדי לאתרו, ומגלה פער בולט בין רצון העם למנהיג לבין רתיעתו העמוקה של הנבחר מקבלת התפקיד.
כאשר נאמר וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד בַּה', הכוונה היא שהוסיפו לשאול באורים ותומים [מצודת דוד]. שאלתם הייתה הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ, כלומר האם הגיע להלֹם (לכאן) אדם נוסף שחסר כעת באסיפה [מצודת ציון, שטיינזלץ, אברבנאל, מצודת דוד], או שמא שאלו ספציפית אם שאול כבר הגיע למקום [רד"ק]. באמצע הפסוק, מיד לאחר המילה אִישׁ ולפני תשובת ה', קיימת פסקא המהווה הפסקה בקריאת הטעמים [מנחת שי].
תשובת ה' מגלה כי שאול נֶחְבָּא, לשון מסתור ומחבואה [מצודת ציון], אֶל הַכֵּלִים. רוב הפרשנים מסבירים כי המילה אֶל משמשת כאן במשמעות של "בתוך" או "אצל" [רד"ק, מצודת ציון, שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא ששאול הסתיר את עצמו בתוך בית או חלל מיוחד שבו הניחו כלל הנאספים את חפציהם וכליהם. יש המציעים כי מדובר במלתחה של בגדים [שטיינזלץ], או לחלופין בכלי בקר וציוד חקלאי שהיו בשדה או בבית אחר [אברבנאל].
מניעו של שאול להסתתר נבע מתוך צניעות ובושה, ומתוך רצון לברוח מן השררה והגדולה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. התנהגות זו תואמת את הכלל לפיו השררה רודפת דווקא אחר מי שבורח ממנה, ובזכות בריחתו זו זכה שאול למלכות [אברבנאל]. עם זאת, מעיר אברבנאל על מורכבות טבע האדם ביחס לשלטון; קשה לאדם לעלות לגדולה, אך קשה לא פחות לרדת ממנה. כך, אותו שאול שהתחבא בתחילה מן המלכות, מצא את עצמו מאוחר יותר רודף אחר דוד כדי לא לאבד אותה.
לצד הפירוש הפשטני, קיימת גישה מדרשית המפרשת את הביטוי אֶל הַכֵּלִים כרמז לאורים ותומים עצמם. לפי קו מחשבה זה, שאול לא רק התחבא פיזית, אלא סבר מתוך ענווה שאינו ראוי למלכות, והמתין עד שישאלו את האורים והתומים שיאשרו את התאמתו לתפקיד [רש"י, רד"ק, אברבנאל].