שמואל א, פרק י׳, פסוק י״ב

בתגובה לתמיהת ההמון על כך ששאול מתנבא, וַיַּעַן אִישׁ מִשָּׁם, אדם מקומי מהעיר גבעה. הוא שואל וּמִי אֲבִיהֶם כדי להדגיש כי נבואה אינה תכונה תורשתית העוברת מאב לבן אלא מושגת מתוך בחירה ולמידה, ויש המסבירים שכוונתו היא שה' הוא המורה המשרה רוח נבואה על כולם. בעקבות אירוע זה, עַל כֵּן הָיְתָה לְמָשָׁל האמרה הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִאִים. משפט זה הפך לפתגם שגור לדורות, הנאמר על אדם פשוט שעולה לגדולה במפתיע ומגיע למעמד גבוה ללא הכנה מוקדמת.