תארו לעצמכם שנבחר מנהיג חדש לקבוצה שלכם, אבל חלק מהילדים לא ממש מרוצים מהבחירה. זה בערך מה שקרה כשהמליכו את שאול למלך. לא כולם שמחו. קבוצה של אנשים הסתכלה עליו ושאלה מַה יֹּשִׁעֵנוּ זֶה, כלומר, איך האיש הזה בכלל יכול להציל אותנו ולעזור לנו? הם חשבו שהמשפחה שלו קטנה וחלשה מדי ושהוא נראה להם ביישן. הם רצו מלך שנראה חזק ומרשים, ולא הסכימו לקבל אותו.
האנשים האלה התנהגו לשאול בחוסר כבוד, וזה מה שהמילה וַיִּבְזֻהוּ אומרת, הם פשוט זלזלו בו. בדרך כלל, ביום שמכתירים מלך חדש, נהוג לתת לו מתנה יפה כדי להראות שמקבלים את המנהיגות שלו. אבל האנשים האלה וְלֹא הֵבִיאוּ לוֹ מִנְחָה, הם סירבו להביא לו מתנה או אפילו לבוא לדרוש בשלומו כראוי.
ואיך שאול המלך הגיב לעלבון הזה? במקום לכעוס, התגובה שלו הייתה מפתיעה: וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ. הוא בחר לשתוק, ועשה את עצמו כאילו הוא אדם חירש שלא שומע את הדברים הרעים שאומרים עליו או אילם שלא יכול לענות. בגלל ששאול הבין שמלך צריך שכל העם יסכים לקבל אותו, הוא לא לקח את התפקיד באותו הרגע. הוא פשוט חזר בשקט לבית שלו, וחיכה לזמן שבו כולם יסמכו עליו באמת.