קריאה נרגשת לשמחה עמוקה ולשירה מתפרצת בוקעת מירושלים, לנוכח השראת השכינה והניסים העצומים שה' מחולל למען עמו.
הפרשנים מסבירים כי המילים צַהֲלִי ורֹנִּי משמען הרמת הקול בשירה, בשבח ובשמחה גדולה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שסיבת השמחה, כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נובעת מכך שהשכינה שורה בתוך העיר [אבן עזרא], ושמו של ה' מתגדל ומתקדש בעולם בזכות הנפלאות והאותות שהוא עושה במיוחד עבור יושבי ציון [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. מבחינה תחבירית, יש המבארים את הפסוק כך: "מי הוא הגדול בקרבך? הלא הוא קדוש ישראל" [שד"ל]. מנגד, יש המדגישים כי ה' נקרא "גדול" דווקא בזכות העובדה שהוא שוכן בתוך ירושלים [חומת אנך וצוארי שלל בשם הזוהר].
הפרשנים מצביעים על מספר רבדים של שמחה וגאולה בפסוק זה. במישור הלאומי וההיסטורי, זוהי שירה של גאולה עתידית הקשורה למפלת סנחריב ולביאת המשיח, אירועים הנקשרים לניסי חג הפסח [צאינה וראינה]. קריאת השמחה הזו יוצאת מציון לכל העולם, ומבשרת על ישועת הנדכאים וביעור הרע [ביאור שטיינזלץ]. במישור הרוחני, הודגש כי שמחתם של ישראל שונה משמחתם החומרית של שאר העמים, שכן היא נובעת מקדושת המצוות, והמילה וָרֹנִּי רומזת בפרט לשמחת לימוד התורה [אהבת יהונתן].
זווית ייחודית נוספת נלמדת מהפנייה בלשון נקבה, יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן. יש המפרשים כי הפסוק פונה באופן ספציפי לנשות ישראל. לפי גישה זו, גילוי השכינה מביא עמו טהרה גדולה ויראת רוממות, המאפשרות לנשים לשורר ולשמוח בפומבי, שכן אימת השכינה השורה בעיר מעלה את המעמד לדרגה רוחנית עליונה ומונעת כל מחשבה שאינה ראויה [צוארי שלל, חומת אנך].