נבואות החורבן והתוכחה משנות כעת את מיקודן, ועוברות לעסוק בגורלה של אימפריה. לאחר שהנביא חזה את מפלת אשור ואת חורבן ירושלים, הוא פונה לתאר את נפילתה של בבל, אשר החריבה את אשור ולימים גם את ירושלים [אבן עזרא, אברבנאל]. למרות שחורבן המקדש נגזר מאת ה', בבל נענשת על גאוותו של מלכה נבוכדנצר, על הפגיעה הקשה בעם ישראל, ועל כך שדבקה בעבודה זרה למרות הניסים הגלויים שראתה [חומת אנך, אברבנאל]. מפלתה של בבל תתרחש על ידי צבאות מדי ופרס, שייעזרו במידע ממורדים מתוך בבל עצמה, ובעקבותיה תבוא הגאולה והחזרה לארץ ישראל [מלבי"ם, שד"ל].
המילה מַשָּׂא מתארת נבואה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ובפרט נבואת פורענות [רש"י]. הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת מהות המונח. הגישה המרכזית קושרת את המילה לעניין של משאוי וכובד, שכן המאורעות העתידיים יפלו על העם כמשא כבד, והדבר משקף את היחס הרציני והכבד של הנביא כלפי נבואתו [שד"ל, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. כיוון אחר מפרש שהנבואה נקראת כך משום שהיא נישאת בפי האדם [מצודת ציון], או מלשון הרמת קול ונשיאת משל [מלבי"ם]. מנגד, יש החולקים בתוקף על הקישור לדיבור בלבד, בטענה שאם כך, כל דיבור פשוט היה נקרא גם הוא "משא" [שד"ל]. בנוסף, יש המבארים כי מילה זו מצביעה על סגנון ספרותי ייחודי, המאופיין בציוריות רבה, משלים וגיוון בדוברים [מלבי"ם], או שהיא מבטאת מתנה וחלוקת שפע מאת ה' לנביא [אברבנאל].
המילים אֲשֶׁר חָזָה מלמדות כי הנביא ראה את הדברים במראה הנבואה ולמרחוק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. ציון עובדה זו נועד להדגיש שישעיהו ניבא גם על אומות העולם, והיא נכתבה בראשית קובץ הנבואות על הגויים כדי ללמד על כולן [רד"ק]. מאחר שמדובר בראיית העתיד הרחוק שאינו נוגע ישירות לבני דורו של ישעיהו, הוא לא השמיע את הדברים באוזני העם אלא העלה אותם על הכתב למען הדורות הבאים. עובדה זו מסבירה מדוע לשון הנבואה כאן קלה וברורה יותר מנבואותיו הקודמות, שאותן נשא בעל פה בקהל ויכול היה להשלים את הבנתן באמצעות תנועות גופו והיכרות השומעים עם הרקע האקטואלי [שד"ל].