תארו לעצמכם ממלכה עצומה וחזקה שמנצחת את כולם, אבל מתנהגת בצורה רעה וגאוותנית. האם כוחה יישאר לנצח? ישעיהו הנביא עובר עכשיו לדבר על אימפריה כזו בדיוק, הלא היא בבל. בבל היא הממלכה שהחריבה את ירושלים. למרות שה' קבע מראש שירושלים תיענש, בבל עצמה נענשת על הגאווה הגדולה של מלכה נבוכדנצר, על כך שפגעו קשות בעם ישראל, ועל כך שהמשיכו לעבוד פסלים למרות שראו ניסים גלויים. הנביא מספר שצבאות אחרים ינצחו את בבל, ובעקבות זאת תגיע הגאולה ועם ישראל יוכל לחזור הביתה לארצו.
הנבואה הזו נקראת מַשָּׂא, כי נבואה על עונש היא כמו משא כבד מאוד שמונח על הכתפיים של מי שמקבל אותו. המילים אֲשֶׁר חָזָה מלמדות שישעיהו ראה את הדברים בחזון נבואי על העתיד הרחוק. בגלל שהדברים יקרו עוד זמן רב, ישעיהו לא אמר אותם בקול רם לאנשי דורו, אלא כתב אותם במיוחד בשביל הדורות הבאים. זו גם הסיבה שהמילים כאן קלות וברורות יותר, כי כשקוראים מתוך ספר אי אפשר לראות את תנועות הגוף של הנביא, והכול חייב להיות מובן וברור מתוך הכתב בלבד.