ישעיהו, פרק י״ג, פסוק א׳

נבואת הפורענות על בָּבֶל עתידה ליפול על העם כמשאוי כבד, ולכן היא נקראת מַשָּׂא, אף שיש המפרשים מונח זה כנבואה הנישאת בפה או כסגנון ספרותי ציורי. למרות שחורבן ירושלים נגזר מאת ה', בבל תיענש על ידי צבאות מדי ופרס בשל גאוות מלכה, פגיעתה בישראל ודבקותה בעבודה זרה, ומפלתה תוביל לגאולת ישראל. מאחר שמדובר בעתיד רחוק, המאורעות אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן־אָמוֹץ במראה הנבואה לא הושמעו באוזני העם, אלא נכתבו למען הדורות הבאים בראש קובץ הנבואות על הגויים. העלאת הדברים על הכתב מסבירה מדוע לשון נבואה זו קלה וברורה יותר מנבואותיו הקודמות, שאותן נשא בעל פה ונעזר בתנועות גופו ובהקשר האקטואלי כדי להסבירן.