ישעיהו, פרק י״ג, פסוק ח׳

השלווה מופרת באחת כאשר האנשים מוכים בהלם מוחלט ווְנִבְהָלוּ, מאבדים את עשתונותיהם ונותרים משותקים וללא יכולת הגנה. עוצמת הסבל מתוארת כדימוי לאישה הכורעת ללדת, כאשר צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן בהם, כך שמכאובי הלידה העזים תופסים בהם בחוזקה או שהם נאחזים בכאב הבלתי נפרד מהם, ובעקבות זאת כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן וייתקפו ברעד בכל איבריהם. החרדה מתעצמת כשאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ, מביטים זה בזה בתדהמה לנוכח האסון הפתאומי או למראהו המאיים של צבא האויב. שיא האימה משתקף במראה החיצוני שבו פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם, כאשר פני הנפגעים מאדימות מבושה ונראות שרופות מרוב פחד כלהבות אש, ויש המסבירים שזהו תיאור פניהם הבוערות של התוקפים או שמו של עם מסוים.