ה׳ מנווט את מהלכי ההיסטוריה ומגייס כוחות צבאיים כדי להוציא לפועל את דינו. הוא מעורר את רוחם של העמים והופך אותם למכשירי זעמו ולשליחיו.
המילה למקדשי מתארת אנשים שהופרשו, זומנו והוכנו במיוחד למשימה מוגדרת [אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם]. רוב הפרשנים מסכימים כי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי מתייחס לקריאתו של ה׳ למלכי מדי ופרס, כורש ודריווש, ולצבאותיהם, לבוא ולהחריב את האימפריה הבבלית [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, קיימות גישות נוספות לזיהוי כוחות אלו. יש הסבורים כי מדובר דווקא בבבלים עצמם שזומנו למשימה [ביאור שטיינזלץ], ויש המחלקים את הכוחות לשתי חזיתות, כך שלמקדשי הם שרי המלאכים בשמים, ואילו גבורי הם אנשי המלחמה בשר ודם הנלחמים בארץ [חומת אנך].
לצד משמעות ההזמנה, יש המפרשים את המונח למקדשי במשמעות של קדושה ממש. החיילים נקראים מקודשים משום שנהגו להקריב קרבנות לפני היציאה לקרב ולשמור על טהרה במחנה הצבאי [שד"ל]. פירוש נוסף קושר זאת לאופיים של הפרסים, המצטיינים בפרישות ובצניעות בהליכות חייהם, או לחלופין, שהם מיועדים ומוזמנים לאבדון בגיהנום [אברבנאל].
ה׳ ממשיך וקורא לגִבּוֹרַי לְאַפִּי, כלומר ללוחמים שתפקידם לבצע את חרון אפו ולנקום את נקמתו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. בעוד שהגיבורים הם השרים ומפקדי הצבא, המוני העם הלוחמים מתוארים כעַלִּיזֵי גַּאֲוָתִי [אברבנאל]. המילה עליזי מבטאת שמחה [מצודת ציון], והכוונה היא ללוחמים השמחים בגאווה ובניצחון שה׳ מנחיל דרכם, או שה׳ עצמו מתפאר בהם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת בפשטות כתיאור של לוחמים חסרי פחד השמחים תמיד בגאוותם הטבעית [שד"ל].
שילוב הביטויים בפסוק חושף תובנה פסיכולוגית וצבאית על טבעם של הלוחמים. צבא כובש מורכב לרוב משני סוגי אנשים. הסוג הראשון הם לוחמים אכזריים המונעים מיצר השחתה, והם מתוארים במילים גבורי לאפי. הסוג השני הם לוחמים הנלחמים למען כבוד, תהילה וגאווה, והם עליזי גאותי. כאשר ה׳ מאחד את שתי התכונות הללו ביחד, אכזריות חסרת מעצורים יחד עם שאיפה עזה לכבוד ולגאווה, נוצר כוח צבאי הרסני במיוחד שישמיד את האויב עד היסוד [מלבי"ם].