הנבואה מציירת תמונה חיה של חורבן ושממון מוחלט, תוך שימוש בניגוד אירוני למראה של עיר מיושבת ושוקקת חיים. במקום בהמות מבויתות הנחות בשדות, בני אדם הגרים בבתים, ציפורים המקננות בעצים וילדים המשחקים ברחובות, המקום ייכבש לחלוטין על ידי חיות פרא ויצורי מדבר [מלבי"ם].
על חורבות העיר וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים. הפועל וְרָבְצוּ מיוחס בדרך כלל למנוחת בהמות [מלבי"ם]. רוב הפרשנים מסכימים כי צִיִּים הם בעלי חיים שוכני מדבריות וישימון, ששמם נגזר מהמילה צייה [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], והם מתוארים כחיות פרא שאינן נכנעות לעולם לאדם [מלבי"ם]. דעות אחרות מזהות חיות אלו כנמיות או כחתולי מדבר [רש"י, שד"ל].
הבתים החרבים לא יישארו ריקים, אלא וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים. זיהוי האֹחִים נתון במחלוקת: יש הסבורים כי אלו עופות לילה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], קופים בעלי זנב [מלבי"ם], או נמיות [שד"ל]. אחרים מתארים אותם כחיות משונות שכל רואה אותן משתומם מרוב פחד או פליאה [אבן עזרא]. רש"י מציין שאינו יודע איזה מין חיה הם, אך משער שיש למילה קשר לשוני לקוצים ודרדרים.
בנוסף, וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה. הפועל וְשָׁכְנוּ משמש לרוב לתיאור עופות [מלבי"ם], וכאן הכוונה ליענים שדרכם לשכון במקומות חרבים [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון]. הרד"ק מוסיף נופך ציורי ומסביר שאלו הם גוזלי היענים, שאימותיהם המעופפות עזבו אותם, והם נותרים במדבר להתאבל על חוסר מזונם.
לסיום, תחת ילדים המשחקים ברחובות, וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם, כלומר יקפצו וידלגו בחורבות [מצודת ציון, מלבי"ם]. זהות השְׂעִירִים מתפצלת לשני כיוונים עיקריים: הגישה המרכזית רואה בהם שדים, שנקראים כך משום שהם נראים בדמות עיזים שעירות לאלו שמאמינים בהם [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. מנגד, פרשנים אחרים מציעים הסברים טבעיים, כגון עופות דורסים [ביאור שטיינזלץ], עיזים וחיות בר [אבן עזרא], או מיני קופים שעירים הדומים לבני אדם, שבשל מראם נחשבו בטעות לשדים ומזיקים [שד"ל].