מסע מלחמה פתאומי ודרמטי מתרגש ובא, לא כעוד כיבוש צבאי רגיל, אלא כהתגלות ישירה של ענישה אלוהית. הכוחות הפולשים נוחתים במפתיע על אומה שאננה, ופועלים כשליחי ההשגחה העליונה שאינם מונעים מאינטרסים אנושיים.
האויבים בָּאִים מֵאֶרֶץ מֶרְחָק מִקְצֵה הַשָּׁמָיִם. הפרשנים מסבירים כי הפולשים מגיעים ממזרח, מכיוון עילם [ראב"ע, רד"ק]. הביטוי "מקצה השמים" משמש כאן על דרך ההפלגה כדי להמחיש מרחק עצום, כאילו הם מגיעים מקצה היישוב האנושי או מהמקום שבו הארץ נוגעת בשמיים [רד"ק, מצודת דוד, ראב"ע, אברבנאל, מלבי"ם]. הגעתם ממרחקים מתרחשת בפתאומיות גמורה, בעת שתושבי בבל חוגגים, שלווים ואינם מצפים כלל לסכנה [מלבי"ם].
זהותם של הפולשים מתבררת בהמשך הפסוק כיְהֹוָה וּכְלֵי זַעְמוֹ. מבחינה תחבירית, הפסוק בנוי בשני שלבים: תחילה הוא מכריז על עצם בואם של האויבים, ולאחר מכן חושף את מהותם האמיתית [שד"ל]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא ש"כלי זעמו" הם גיבורי צבאות מדי ופרס [רש"י, מצודת דוד, ראב"ע]. אולם, לא מדובר בצבא הפועל ממניעים אנושיים שגרתיים של חמדת ממון ורצון לשלול שלל, אלא בכוח הפועל מכוח גזירה אלוהית [אברבנאל]. ה' מתואר כמנהיג המערכה הצבאית, והעמים הפולשים הם הכלים הפיזיים שנועדו להוציא לפועל את כעסו וגזירותיו [רד"ק, מצודת דוד, ראב"ע, ביאור שטיינזלץ].
תכלית בואם היא לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ. משמעות המילה "לחבל" היא להשחית ולהרוס [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים פה אחד כי הארץ המדוברת איננה העולם כולו, אלא ארץ בבל בלבד, שהשחתתה המוחלטת היא מטרת המסע הצבאי כולו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].