קולה של אימפריית בבל, שהיה מורכב מהמולת חצרות פאר ושמחה, עתיד להתחלף ביללות שבר של חיות בר בין חורבות עזובות, וקריסתה של המעצמה תהיה מהירה והחלטית.
המילה וְעָנָה מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כהגבהת קול, צעקה או יללת אבל [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ], בעוד שיש מי שמפרש זאת כמנגינה או מלשון מעון ודירה [אבן עזרא]. קולות אלו יבקעו מגרונם של האִיִּים והתַנִּים. זהות האִיִּים נתונה לפרשנויות שונות: חיות מדבר או כלבי יער שנקראים כך על שם קולם [רד"ק, שד"ל], חתולי בר [רש"י, שטיינזלץ], חיות המגיעות מאיים רחוקים [מלבי"ם], או עופות דורסניים [אבן עזרא]. התַנִּים מזוהים לרוב כתן או חיית בר דומה [שד"ל, אבן עזרא], ויש המפרשים שמדובר במין נחש [מצודת ציון]. חיות אלו יזעקו בתמידות במקומות שבהם בני אדם נהגו להתענג בעבר [מצודת דוד, רד"ק].
החיות ישתקעו בְּאַלְמְנוֹתָיו ובהֵיכְלֵי עֹנֶג. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה בְּאַלְמְנוֹתָיו היא חילוף אותיות של המילה "ארמנותיו" [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ]. חילוף זה אינו מקרי, אלא נועד ללעוג לארמונות שיישארו עזובים ונטושים כמו אלמנות [שד"ל]. מנגד, יש החולקים על חילוף האותיות ומפרשים את המילה כפשוטה – החיות ישהו שם עם האלמנות שלהן [אבן עזרא]. גישה אחרת מחלקת את המבנים על פי אופי החיות: האִיִּים, שהן חיות מתבודדות, יזעקו בחדרים הקטנים והפרטיים המקיפים את הבית, בעוד התַנִּים יתקבצו באולמות ובהיכלות הגדולים שנועדו בעבר להתכנסויות של שמחה ושירים [מלבי"ם, מצודת ציון].
סופו של הפסוק, וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ וכן וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ, מצהיר כי עת הפורענות קרובה וימי השלווה של בבל יהיו קצרים, כאשר הכפילות נועדה לחזק את ודאות העניין [מצודת דוד, רד"ק]. הפרשנים מסבירים כי ימי שלטונה של בבל נמשכו כשבעים שנה בלבד, וקיצם הגיע משתי סיבות משלימות: עונש ישיר על כך שהרעו לישראל, והצורך ההיסטורי לפנות את הבמה לעלייתה של אימפריה חדשה שתאפשר את גאולת ישראל ובניין בית המקדש [רש"י, מלבי"ם, שטיינזלץ].