חזיון נבואי דרמטי משרטט את התקרבותו של צבא עצום, כאשר האימה נבנית בהדרגה דרך חוש השמיעה. בתחילה נשמעים מרחוק צלילים עמומים, ורק כאשר הכוח הולך וקרב מתבררת זהותו ומטרתו, ומתגלה כי מי שמוביל אותו הוא ההשגחה האלוהית.
המילה קול הפותחת את הפסוק עומדת בפני עצמה ומשמעותה "אני שומע" או "נשמע קול" [שד"ל]. בתחילת האירוע נשמע קול המון, רעש והמייה מוכרים המהדהדים בהרים [אבן עזרא, מלבי"ם באור המילות]. בשלב זה, השומע קולט רק דמות, כלומר דמיון של עם רב, ועדיין אינו רואה את הצבא עצמו או יודע אם מדובר ברועים, בחוגגים או באנשי מלחמה [מצודת ציון, מלבי"ם].
ככל שהקול מתקרב, הוא הופך לשאון, רעש חזק ובלתי מוכר [מלבי"ם באור המילות], ומתוך כך מתבהר כי מדובר בממלכות גויים המתקבצות למלחמה [אברבנאל, מלבי"ם]. המילה נאספים מופיעה בלשון זכר משום שהיא מתייחסת לאנשי הצבא של אותן ממלכות [שד"ל]. באשר לזהותו של אותו כוח צבאי, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בצבאות פרס ומדי, בראשות כורש ודריוש, המתאחדים כדי לתקוף את בבל [אבן עזרא, מצודת דוד]. מנגד, יש מי שמפרש שהתיאור מכוון לעוצמתו הגדולה והמאורגנת של הצבא הבבלי עצמו [ביאור שטיינזלץ].
בשיאו של החיזיון, מתגלה זהותו של שר הצבא. לא מלך בשר ודם מוביל את המערכה, אלא ה' [מלבי"ם]. הפרשנים נחלקו בביאור המילה מפקד:
גישה אחת מסבירה שהמשמעות היא ספירה ומניין. ה' סופר את חייליו כדרך שר צבא הנערך לקרב, ובכך מבטיח את הצלחתם במערכה [רד"ק, מצודת ציון, אברבנאל, מצודת דוד].
גישה שנייה גורסת כי המילה נגזרת מלשון מינוי, כלומר ה' הוא שממנה את שרי הצבא והפקידים שיובילו את הכוחות [רד"ק, אבן עזרא].
בנוסף, עצם השימוש בשם ה', המייצג בדרך כלל את מידת הרחמים, בהקשר של מלחמה, בא ללמד כי מעשיהם של הרשעים הם שגורמים למידת הרחמים להתהפך למידת הדין הקשה [חומת אנך].