מעמדה ההיסטורי של בבל כבירה עולמית משגשגת עומד בניגוד מוחלט לחורבנה הטוטאלי והסופי. חציו הראשון של הפסוק מתאר את עברה המפואר של העיר, ויש לקרוא אותו במשמעות של "בבל אשר הייתה בעבר" [אבן עזרא]. המילה צְבִי מפורשת כיופי, הדר ופאר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והיא נגזרת משמה של החיה צבי, המסמלת יופי וחן [שד"ל]. פירוש נוסף קושר את המילה ללשון חפץ ורצון, שכן כל הממלכות רצו בה ונכנעו תחתיה [רד"ק, מלבי"ם]. הצירוף צְבִי מַמְלָכוֹת מתאר את בבל כעיר היפה והחשובה ביותר, שהיוותה את ראש הממלכות ומרכז העולם [שד"ל, רש"י].
בנוסף, בבל הייתה תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים. המילה גְּאוֹן משמעותה גאווה [מצודת ציון]. יופייה של עיר הבירה הלם את גדולתה של האימפריה הכשדית, ואנשיה היו מתפארים ומתגאים בה מאוד [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק].
למרות כל זאת, חציו השני של הפסוק חורץ את גורלה של העיר להיות כְּמַהְפֵּכַת ה׳ את סדום ועמורה. הפרשנים מסכימים כי דימוי זה לסדום נועד להדגיש חורבן מוחלט, שלאחריו המקום יישאר שומם וללא יישוב לנצח.
באשר לאופן ולתזמון שבו התרחשה אותה הפיכה היסטורית, ניכרת מחלוקת בין המפרשים. הגישה המרכזית, הנשענת על החיבור 'סדר עולם', גורסת כי הפורענות הכתה בבבל באופן פתאומי וניסי תוך שנתיים: בשנה הראשונה כבש דריוש את העיר והרג את בלשאצר, ובשנה השנייה נהפכה העיר מן השמיים כסדום [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. לפי גישה זו, העיר שנקראה "בבל" בתקופות מאוחרות יותר אינה בבל המקורית, אלא עיר חדשה שנבנתה באותה בקעה על ידי דריוש או על ידי בנו של כורש [רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, יש הסבורים כי חורבן בבל לא התרחש בבת אחת בימי פרס, אלא היה תהליך איטי של שקיעה הדרגתית שנמשכה דורות רבים, במיוחד לאחר שנבנתה עיר מתחרה בסמוך לה, תהליך של התפוררות שהלך והתעצם עם הזמן [שד"ל].