ישעיהו, פרק י״ג, פסוק י״ח

צבאות מדי הפולשים לבבל מתאפיינים באכזריות טבעית שאינה מותירה מקום לחמלה אנושית או לשיקולי רווח כלכלי. החיילים ישמידו את צעירי בבל, כך שוּקְשָׁתוֹת החיילים תְּרַטַּשְׁנָה ויבקעו את הנְעָרִים בירי חצים, בהכאה למוות באמצעות גוף הקשת, או אף בהשלכת הנערים עצמם בעוצמה אל הקרקע. הפגיעה תקיף את כל שכבות הגיל, כאשר כלפי תינוקות רכים, שהם וּפְרִי בֶטֶן, לֹא יְרַחֵמוּ מתוך רגש אנושי, ועַל בָּנִים בוגרים יותר לֹא תָחוּס עֵינָם מתוך רצון להשאירם בחיים כדי למכרם לעבדים, שכן אינם מעוניינים בבצע כסף. אכזריות זו כה מושרשת בהם, עד שיש המפרשים כי סוף הפסוק מעיד שאינם חסים אפילו על ילדיהם שלהם, וקל וחומר שלא יחמלו על ילדי האויב.