תארו לעצמכם מה קורה כשמבצר ענק וחזק מתחיל פתאום להתפורר. בבל הייתה ממלכה עצומה, וחיו בה המון אנשים מארצות אחרות שהגיעו כדי לעבוד, לסחור או לעזור לצבא. אבל כשהממלכה מתחילה ליפול, כל הזרים האלה נבהלים מאוד. הם מבינים שהם בסכנה, והדבר היחיד שמעניין אותם הוא לברוח הביתה כמה שיותר מהר.
כדי להסביר עד כמה הם מבוהלים, הם מדומים לשתי חיות שונות. בהתחלה הם מתנהגים כמו כִּצְבִי מֻדָּח, כלומר צבי מבוהל שרודפים אחריו והוא מגורש ממקומו. צבי הוא חיה שרגילה להיות לבד, וכשהוא בורח הוא רק מחפש להגיע למקום המחבוא הבטוח שלו. בדיוק כך, כל אחד מהאנשים הזרים בבבל ממהר לברוח חזרה למקום הבטוח שלו, ולכן וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ יָנוּסוּ.
התיאור השני הוא של וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ, כבשים שהתפזרו ואין להן רועה שיאסוף וישמור עליהן. בניגוד לצבי, כבשים חייבות להיות יחד בעדר כדי להרגיש מוגנות. לכן, ממש כמו כבשים אבודות שמחפשות את העדר שלהן, כך גם האנשים המבוהלים מחפשים את החברים והמשפחות שלהם, ולכן אִישׁ אֶל־עַמּוֹ יִפְנוּ, כדי להתאסף יחד ולברוח כקבוצה גדולה ומוגנת.