ישעיהו, פרק כ׳, פסוק ג׳

ה' מכריז כי מעשהו הפיזי של הנביא, כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַֽׁעְיָ֖הוּ עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף, הופך את הגזירה על האימפריות לנבואה חיה, מוחלטת ובלתי הפיכה. פעולה זו מהווה א֣וֹת וּמוֹפֵ֔ת, כלומר סימן סמלי לכך שהשבויים יובלו באופן זהה, וכן מקור לפליאה ותדהמה בקרב הרואים את התנהגותו החריגה. ציון הזמן שָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ מתפרש כתקופת סבל רצופה או כמועד מדויק בעתיד שבו ינהג מלך אשור את השבויים, כאשר ישנה מחלוקת אם משמעות המעשה הוסברה לנביא מראש או רק בדיעבד. במקור כוונה אזהרה זו כלפי עם ישראל שביטחו במצרים, אך בזכות תפילתו של ישעיהו הוסבה הגזירה עַל־מִצְרַ֖יִם וְעַל־כּֽוּשׁ׃.