מעשיו הפיזיים והחריגים של הנביא משמשים כנבואה חיה ומוחשית, הממחישה את הגורל הצפוי לאימפריות הגדולות. כאשר ה' מצווה על נביא לבצע פעולה סמלית בפועל, הגזירה הופכת למוחלטת ובלתי הפיכה, בשונה מנבואות זעם רגילות שעשויות להתבטל בעקבות חזרה בתשובה [מלבי"ם].
באשר לעיתוי דבר ה', יש הסבורים כי ההסבר האלוהי ניתן לנביא רק לאחר שכבר הלך ערום ויחף [רד"ק]. לעומת זאת, יש הטוענים כי הנבואה נאמרה מתחילת המעשה, שכן ה' ידע מראש שמצור אשדוד יימשך שלוש שנים, וישעיהו הודיע לבני יהודה כי הליכתו באופן זה לאורך התקופה היא המחשה לגורלם העתידי של השבויים [שד"ל].
הפרשנים חלוקים בהבנת צירוף המילים שָׁלֹשׁ שָׁנִים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש לקרוא את המילה כאילו נוספה לה האות למ"ד ("לשלוש שנים"), כלומר, זהו סימן לכך שבעוד שלוש שנים, או בסוף התקופה, ינהג מלך אשור את שבויי מצרים וכוש ערומים ויחפים. מבחינה היסטורית, כיבוש אשדוד אירע שלוש שנים לפני מפלתו של סנחריב, מפלה שהתרחשה בדיוק כאשר הביא את שבויי מצרים ומלך כוש בקולרים בעת שצר על ירושלים [רש"י]. גישה אחרת מציעה כי הכוונה היא שמצרים תהיה נתונה תחת רעה וסבל במשך שלוש שנים רצופות, או שהדבר יתרחש בדיוק בעוד שלוש שנים מהיום [אבן עזרא].
הביטוי א֣וֹת וּמוֹפֵ֔ת מתפרש על ידי חלק מהמפרשים כמילים נרדפות שמשמעותן סימן [מצודת ציון]. אחרים מבחינים בין המושגים: א֣וֹת הוא סמל המצביע על דבר אחר, כלומר שהמצרים ילכו ערומים בדיוק כפי שהלך הנביא; ואילו מוֹפֵת מתייחס לפליאה ולתדהמה שאוחזת ברואים לנוכח התנהגותו הלא שגרתית והמוזרה של הנביא [מלבי"ם].
רובד פרשני נוסף מציע כי הא֣וֹת וּמוֹפֵ֔ת כוונו לכתחילה כלפי עם ישראל, כרמז לכך שיגלו בעוון ששמו את ביטחונם במצרים. אולם, בזכות תפילתו וצערו של ישעיהו, התבטלה הגזירה על ישראל באותם ימים, והאות הוסב על מצרים וכוש שיצאו לגלות. עם זאת, מובהר כי אם ישראל ישובו בתשובה שלמה, הגזירה עשויה להתבטל לחלוטין מכל וכל [חומת אנך].