נבואה זו נועדה לשמש אזהרה לעם יהודה. בתקופה שבה האימפריה האשורית החלה להפגין את עוצמתה הצבאית ולכבוש עמים, היו ביהודה כאלה שביקשו להישען על מצרים וכוש כדי להתגונן מפניה. ה' הקדים ושלח את הנבואה הזו כדי להבהיר להם שגם מצרים וכוש עתידות ליפול בפני אשור, ולכן אין כל טעם לבטוח בהן [מצודת דוד, שד"ל].
בביטוי בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה, המילה תַרְתָּן אינה שם פרטי אלא תואר לשר צבא [ביאור שטיינזלץ], אשר נשלח אל העיר הפלשתית אַשְׁדּוֹד [אבן עזרא, שד"ל]. בחירתה של אשור לתקוף את אשדוד נבעה מכך שהייתה עיר מבוצרת וחזקה בדרום הארץ בסמוך למצרים, וייתכן שאף הייתה נתונה תחת שלטון מצרי. כיבושה היה שלב הכרחי בדרך למערכה צבאית כוללת נגד מצרים [שד"ל].
אשר לזמן התרחשות הדברים ישנה מחלוקת. גישה אחת מתארת כי הדבר אירע בשנת ארבע עשרה למלכות חזקיהו, באותה שנה שבה צבא אשור עלה על ירושלים ולאחר מכן יצא להילחם במצרים וכוש [רד"ק]. לעומת זאת, דעות אחרות סבורות כי המצור על אשדוד החל שלוש שנים לפני עליית אשור על ירושלים [מלבי"ם, רד"ק].
בהתייחס למילים וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ, מוסבר כי אף על פי שהפסוק מתאר את הכיבוש כמקשה אחת, הנבואה עצמה נאמרה לישעיהו כבר בשנת ההגעה של שר הצבא לאשדוד. לכידת העיר בפועל הייתה סופו של המאורע, לאחר מצור ממושך שככל הנראה ארך שלוש שנים [שד"ל].
המילים בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר מעלות את השאלה מיהו אותו סַרְגוֹן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנסמכת על מסורת חז"ל, קובעת שזהו שם נוסף של המלך סנחריב. מנגד, יש המציעים כי מדובר במלך אחר [אבן עזרא]. לפי גישה זו, סרגון היה מלך ששלט באשור בין שלמנאסר לסנחריב, מה שמעיד על כך שהנבואה נאמרה בתחילת דרכו של ישעיהו, שכן מאוחר יותר בימי חזקיהו כבר מלך סנחריב. לפי קו מחשבה זה, אותו שר צבא המכונה תַרְתָּן שירת תחת סרגון, והמשיך לשרת בתפקידו כאדם מבוגר גם מאוחר יותר בימי סנחריב [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].