ברגע של התפכחות כואבת, יכירו תושבי הארץ באשליה שבתלות במעצמות זרות. נבואה זו מגיעה לשיאה במסקנה הברורה כי אין להישען על מצרים כמקור ביטחון [שד"ל].
הביטוי יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה מתייחס לתושבי ארץ ישראל ויהודה. הפרשנים מציעים מספר הסברים לשימוש במילה הָאִי לתיאור הארץ, למרות שאינה אי ממשי: מבחינה גאוגרפית, ארץ ישראל שוכנת על גבול הים [רד"ק, מצודת דוד]. מבחינה לשונית, המילה מציינת גם מחוז, חבל ארץ או מקום, ללא קשר לשאלה אם הוא מוקף במים [מלבי"ם, שד"ל]. בנוסף, קיים רובד מטאפורי שלפיו הארץ מדומה לאי קטן המוקף בים סוער של ממלכות עוינות [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנה דעת מיעוט הסבורה כי הכוונה כאן אינה לארץ ישראל עצמה, אלא לישראלים שהתגוררו בפועל באיי הים שסביבות מצרים [אבן עזרא].
כאשר יראו יושבי הארץ את מפלתן של מצרים וכוש בידי אשור, הם יאמרו: הִנֵּה־כֹה מַבָּטֵנוּ. המילה כֹה משמעותה "כמו כן" [מצודת ציון], והכוונה היא שכך נראית התמונה וכך עלה בגורלן של האומות שהבטנו אליהן בתקווה וסמכנו עליהן [מצודת דוד, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. אותן אומות הן המקום אֲשֶׁר־נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה, כאשר המילה נַסְנוּ מבטאת ניסיון מנוסה ובריחה אל חסותן כדי להינצל מאימתו של מלך אשור [מצודת ציון, רד"ק].
ההכרה במציאות נחתמת בתהייה הרת ייאוש: וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ. הפרשנים מסכימים כי קריאה זו מבטאת קל וחומר נוקב – אם מעצמות חזקות אלו לא הצליחו לעמוד בפני אשור ולא יכלו להציל אפילו את עצמן, כיצד נוכל אנו למלט את נפשנו בהסתמך על עזרתן? [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].