ישעיהו, פרק ל״ט, פסוק ג׳

Isaiah 39:3Sefaria

וַיָּבֹא֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ חִזְקִיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מָ֥ה אָמְר֣וּ ׀ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֗לֶּה וּמֵאַ֙יִן֙ יָבֹ֣אוּ אֵלֶ֔יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ מֵאֶ֧רֶץ רְחוֹקָ֛ה בָּ֥אוּ אֵלַ֖י מִבָּבֶֽל׃

קרה לכם פעם שמישהו שאל אתכם שאלה, למרות שהוא כבר ידע את התשובה? למה לדעתכם הוא עשה את זה? בדיוק דבר כזה קרה למלך חזקיהו. אחרי שהגיעו אליו אורחים מבבל, מגיע אליו ישעיהו הנביא ושואל אותו שתי שאלות: מה אמרו האנשים האלה, ומאין (מאיזה מקום) יבאו (באו אליך).


ישעיהו הוא נביא של ה', ולכן הוא כמובן ידע את התשובות מראש. הוא שאל את השאלות האלה כמבחן, כדי לראות איך המלך יבחר לענות, וגם כדי לרמוז לו שהוא לא התנהג נכון כשהתגאה בפני האורחים באוצרות שלו. חזקיהו הבין את הרמז והרגיש בושה, ולכן הוא בחר לשתוק ולא לענות בכלל על השאלה הראשונה.


במקום לענות בענווה ולהגיד לנביא שהוא הרי כבר יודע הכול, המלך ענה רק על השאלה השנייה. הוא אמר בגאווה שהאורחים הגיעו מארץ רחוקה. הוא ניסה להצדיק את עצמו ולהסביר שבגלל שבבל כל כך רחוקה, הוא לא פחד להראות להם את כל העושר שלו, כי הוא בכלל לא העלה על דעתו שיש סכנה שהם יבואו להילחם בו בעתיד.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צהל
פסוק ב׳
פסוק ד׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.