איוב, פרק כ״ג, פסוק ד׳

איוב מביע כמיהה לעימות ישיר עם ה' ולדיון בשאלת הצדק האלוהי, ומצר על כך שהאפשרות לשטוח את טענותיו נמנעת ממנו. לו ניתנה לו הרשות, הוא היה מסדר ומכין את דבריו וכך אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט המבוסס על שורת הדין. במסגרת ויכוח זה, המושתת גם על מידת היושר, הוא מצהיר כי וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת ודברי הוכחה על סבלו אל מול הצלחת הרשעים. מנגד, יש המעדנים את דבריו ומסבירים כי איוב מבקש רק להציג את העובדות מבלי לחלוק על ה', ואת דברי הביקורת הוא מתכוון להפנות כלפי עצמו בלבד.