לאחר שניסיונות הנחמה של רעיו כשלו והוא מייחל להוכיח את צדקתו מול ה', איוב מכריז כי גַּם־הַיּוֹם דיבורו נותר מְרִי שִׂחִי, כלומר שיח מריר וסרבני שעצם העיסוק בו שובר אותו מחדש. הוא קובע כי יָדִי, כלומר המכה שניחתה עליו, כָּבְדָה עַל־אַנְחָתִי, ולכן צעקותיו כלל אינן משקפות את עוצמת פגיעתו האמיתית. ייתכן גם שהכוונה היא לידיו ולגופו הממשיים, אשר כבדים ותשושים מרוב צער, או שדווקא האנחות הן שהחמירו את חוליו. מנגד, יש המפרשים כי איוב משתמש בכל כוחו כדי להתאפק ולעצור את אנחתו חרף מרירותו.
איוב, פרק כ״ג, פסוק ב׳
גַּם־הַ֭יּוֹם מְרִ֣י שִׂחִ֑י יָ֝דִ֗י כָּבְדָ֥ה עַל־אַנְחָתִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.