איוב מצהיר בנחרצות על נאמנותו המוחלטת לדרך ה' ולהנהגתו המוסרית, וטוען כי ייסוריו אינם תוצאה של חטא או סטייה מדרך הישר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בַּאֲשֻׁרוֹ משמעותה פסיעתו, צעדו או מעגלו של ה' [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. לפיכך, משמעות הביטוי בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי היא שאיוב אחז במצעדיו של ה' והקפיד ללכת בהם במדויק [מצודת דוד, רמב"ן]. בהתאמה, המילה אָט מוסברת מלשון נטייה, וההכרזה וְלֹא אָט משמעותה שאיוב מעולם לא נטה מן הדרך [מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], כאשר יש המדגישים כי מדובר בטבע קבוע של הימנעות מסטייה [רש"י].
לצד הפירוש המילולי, ישנם פרשנים המעמיקים במהותה של אותה הליכה בדרך ה'. פירוש אחד קובע כי המילה בַּאֲשֻׁרוֹ נגזרת מהמילה "אושר", ומצביעה על כך שאיוב כיוון את מעשיו אך ורק למען האושר הנפשי והרוחני ולשמו של ה', ולא לשם השגת הצלחה גשמית [מלבי"ם]. הליכה זו בדרכי ה' מוסברת כהידבקות במידותיו של הבורא; כשם שה' חנון, רחום, גומל חסדים, מבקר חולים וקובר מתים, כך נהג איוב [אלשיך]. גישה ממוקדת יותר מקשרת את הפסוק לקיום מצוות בני נח, ומסבירה כי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי מתייחס לשמירה מפני גילוי עריות, ואילו וְלֹא אָט מכוון להימנעות משפיכות דמים [חומת אנך].
הצהרת נאמנות זו משמשת את איוב כדי להדוף את הטענה שייסוריו באו עליו כניסיון שנועד לחזק את צדקתו, שכן הוא טוען שהיה אחוז ודבק בדרך הישר עוד מתחילת דרכו, ולכן לא היה זקוק לניסיון כזה [אלשיך]. מנגד, קיימת פרשנות ייחודית הקוראת את תחילת הפסוק מזווית שונה לחלוטין, ולפיה הביטוי בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי אינו מתאר צדקות אלא סבל. לפי פירוש זה, איוב קובל על כך שבהנהגת ה' רגלו נלכדה ברשת של צרות מבלי שחטא, שהרי את דרך ה' שמר ומעולם לא נטה ממנה [תקות אנוש].