לאחר המלחמה והמרדף אחר האויב, צבא ישראל שב אֶל הַמַּחֲנֶה במַקֵּדָה בניצחון וביטחון מלא. הלוחמים חזרו בְּשָׁלוֹם, בריאים ושלמים בדיוק כפי שיצאו, מבלי שנעדר או נפצע מהם אפילו חייל אחד. אימת הניצחון הייתה כה רבה עד שאיש מהאויבים ששרדו לֹא חָרַץ, כלומר לא הניע את לשונו כדי לאיים או לדבר רעה על לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, ואפילו לא כלפי לְאִישׁ יחיד ובודד. לעומת זאת, גישה נוספת מפרשת את הביטוי אֶת לְשֹׁנוֹ כנפשו של האדם, ומלמדת שלא נגרם שום נזק או דוחק לנפשם של הלוחמים.
יהושע, פרק י׳, פסוק כ״א
וַיָּשֻׁ֩בוּ֩ כׇל־הָעָ֨ם אֶל־הַמַּחֲנֶ֧ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ מַקֵּדָ֖ה בְּשָׁל֑וֹם לֹֽא־חָרַ֞ץ לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לְאִ֖ישׁ אֶת־לְשֹׁנֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.