יהושע, פרק י׳, פסוק א׳

השמועות על התקדמות ישראל מעוררות פחד אצל אֲדֹנִי־צֶדֶק, שמו או תוארו המלכותי של מנהיג ירושלים. כאשר הוא שומע כִּי־לָכַד, כלומר כבש, יהושע את העי וַיַּחֲרִימָהּ והרס אותה כליל, הוא מבין שפניהם להשמדה מוחלטת, אך סבור בטעות שיוכל להילחם בהם משום שניצחו בעורמה. אולם, הבשורה המאיימת יותר היא וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל, שכן כניעת העיר החזקה שברה את רוחו של המלך. מעבר לחשש שמא תושבי עירו ימרדו בו וייכנעו גם הם, נוצרה כאן סכנה ביטחונית חמורה. הגבעונים הפכו לבני חסות וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם, ובכך סיפקו לישראל בסיס שהייה, מזון ומחסה שאפשרו להם להמשיך במלחמה.