לאחר המכה הניצחת שהנחיתו יהושע ובני ישראל על אויביהם, צבא האויב הושמד כמעט לחלוטין. הניצחון היה כה מוחלט, עד שרק בודדים הצליחו להימלט משדה הקרב ולמצוא מחסה.
הפרשנים מסכימים כי הביטוי עַד תֻּמָּם אינו מתאר השמדה מוחלטת לגמרי של כל אדם ואדם, אלא מציין שהניצולים היו מעטים כל כך, עד שהמצב נחשב כאילו תמו ונהרגו כולם. אותם יחידים שהצליחו להינצל מתוארים במילים וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ, כלומר המעטים שנותרו בחיים והצליחו להימלט.
באשר להמשך הפסוק, המילה וַיָּבֹאוּ מתארת את סוף מסלול ההימלטות של אותם שרידים. [רד"ק] מעיר על כך מבחינה לשונית, ומסביר שאות החיבור וי"ו במילה זו משמשת לציון תוצאה והמשכיות, כך שמשמעות הכתוב היא שהשרידים שנותרו הם אלו שבאו לאחר מכן אל ערי המבצר כדי להסתתר. תבוסה מוחלטת זו, שבה הוכו כולם ורק שרידים מעטים נמלטו לערי המבצר, היא שחתמה את שלב הלחימה הזה ואפשרה לעם ישראל לשוב בשלום [מלבי"ם].