מסע ההתקדמות של בני ישראל נמשך תוך כדי תנועה מהירה בין יעדים סמוכים. הצבא עוזב את מקדה לכיוון לִבְנָה, עיר חשובה המצויה בקרבת מקום [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי וַיִּלָּחֶם עִם לִבְנָה טומן בחובו רמז לאופי ההתרחשות. הדיוק במילת היחס "עם" מלמד על התנגשות חזיתית והדדית בין שני הצדדים. בשונה מתיאורי קרבות אחרים שבהם נכתב כי הצבא נלחם "בה" (לחימה בתוך העיר עצמה) או "עליה" (מצור על עיר מבוצרת), הלחימה בלבנה התפתחה אחרת. באותה עת, יהושע היה שקוע במרדף אחר חמשת המלכים ולא תכנן כלל לתקוף את העיר. אולם, תושבי לבנה יצאו מיוזמתם לקראת הצבא החולף על פניהם והתגרו בו, מה שאילץ את ישראל לעצור ולהילחם מולם פנים אל פנים [מלבי"ם].