לאחר הניצחון המוחץ על צבאות האויב, מסתיימת המערכה הצבאית בהצלחה כבירה. חזרתם של בני ישראל למחנה התאפיינה בשלמות נדירה, שכן איש מהם לא נפגע בקרב, ואימתם נפלה על האויבים עד כדי כך שאלו כלל לא העזו לנסות ולתקוף אותם [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, החזרה עצמה הייתה המשך ישיר של נס עמידת השמש, שכן הלוחמים הספיקו לשוב אל המחנה עוד בטרם שקעה החמה, וכך נחסכה מהם ההליכה באישון לילה [חומת אנך]. מבחינה קריאתית, האות חי"ת במילה הַֽמַּחֲנֶ֖ה מנוקדת בחטף פתח [מנחת שי].
קושי מרכזי שעולה מן הכתוב נוגע לרצף האירועים הכרונולוגי: הפסוק מתאר חזרה של יהושע והעם אל המחנה בגלגל, אך הפסוקים הבאים מיד לאחריו ממשיכים לתאר את המרדף אחר חמשת המלכים, את לכידתם במערה במקדה, ואת חזרת העם למחנה במקדה ולא בגלגל. הפרשנים מציעים שתי דרכים עיקריות ליישב סתירה זו.
הגישה הראשונה מסבירה כי החזרה המתוארת כאן התרחשה בפועל רק לאחר כל המעשים והמלחמות שיפורטו בהמשך הפרק [מצודת דוד]. לפי פירוש זה, התורה משתמשת במבנה של כלל ופרט. הפסוק מהווה סיום וסיכום כללי של יום המלחמה הניסי, והחל מהפסוק הבא הכתוב חוזר אחורה בזמן כדי לפרט כיצד בדיוק התרחשה הנקמה באותו יום – תליית המלכים, השמדת הצבאות ולכידת הערים בזו אחר זו [אברבנאל].
מנגד, גישה אחרת מפרשת שהמילה וַיָּשָׁב אינה מתארת פעולה שהושלמה, אלא כוונה בלבד. מכיוון שיהושע לא מצא את מלכי האויב בין ההרוגים, הוא הניח שהם נמלטו לעריהם כדי לאסוף חיל מחדש. על כן, הוא תכנן לשוב לגלגל כדי לתת לעם לנוח ולהיערך למערכה נוספת. לפי כלל דקדוקי במקרא, פעלים יכולים להורות על מחשבה ורצון לבצע פעולה, גם אם בסופו של דבר היא לא יצאה אל הפועל באותו הרגע [מלבי"ם].