כניעתה של מעצמה מקומית כגבעון עוררה גלי חרדה בקרב יושבי הארץ, שכן כולם ראו בה תקדים מאיים. העובדה שעיר כה עוצמתית לא מצאה בעצמה את הכוח להילחם, המסה את לבם של שאר אנשי המלחמה באזור [מצודת דוד, מלבי"ם].
הפרשנים מסבירים כי הפחד, שעליו נאמר וַיִּירְאוּ מְאֹד, נבע מהבנת מעמדה של גבעון, המפורטת בפסוק בשלושה ממדים שונים [מלבי"ם]:
ראשית, מבחינת איכותה וחשיבותה, היא מתוארת כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה. כלומר, הייתה לה הנהגה וחשיבות של עיר מלכותית, ותוקפה היה מוכר גם מעבר לתחום השלטון המקומי שלה, בניגוד ליתר ערי הגבעונים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
שנית, מבחינת כמות וגודל פיזי, היא הייתה גְדוֹלָה מִן הָעַי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
ושלישית, מבחינת חוסנה הצבאי, וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים – כלומר, תושביה היו לוחמים חזקים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].