מעמד הבאת המלכים המנוצחים אל יהושע הופך למפגן פומבי של ניצחון והכנעה מוחלטת. יהושע אוסף את כל העם ופונה אל קציני הצבא, כלומר המפקדים החשובים בעלי השררה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
המילה ההלכוא מתארת את הקצינים שהלכו עמו. מבחינה דקדוקית, האות ה"א בתחילת המילה משמשת במובן של "אשר" (אשר הלכו), שכן ה"א הידיעה אינה מצטרפת בדרך כלל לפעלים בזמן עבר. בנוסף, האות אל"ף בסוף המילה היא אות נחה שאינה נהגית [רד"ק, מנחת שי].
הציווי של יהושע לקצינים לשים את רגליהם על צווארי המלכים הוא מעשה טקסי המסמל הכנעה גמורה [ביאור שטיינזלץ]. מטרת פעולה זו הייתה להטיל אימה על שאר האויבים שנותרו בארץ, כדי שייראו ויפחדו מלהילחם בישראל. מעשה זה, יחד עם תליית המלכים לאחר מכן וסגירתם במערה תחת אבנים גדולות, נועד גם לשמש תזכורת תמידית לעם ישראל על הנס הגדול שהתרחש במלחמה זו [רלב"ג].