התקדמות כיבוש הארץ על ידי בני ישראל מעוררת גלים של פחד וחישוב מסלול מחדש בקרב מנהיגי כנען. הידיעות על הניצחונות הצבאיים, ולצידן ההצלחות המדיניות של יהושע, דוחפות את המלכים המקומיים ליזום מהלך צבאי נגדי, אשר מכוון דווקא כלפי פנים.
המלך העומד בראש ההתארגנות הוא אֲדֹנִי צֶדֶק. בעוד שיש מי שמפרש כי זהו שמו הפרטי [מצודת ציון], הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזהו תואר מלכותי רשמי שניתן לכל מלכי ירושלים לאורך הדורות, בדומה לתואר "פרעה" במצרים. התואר נובע מכך שירושלים נודעה מאז ומעולם כמקום של צדק [רד"ק, חומת אנך, רלב"ג].
הבשורה הראשונה שמגיעה לאוזני המלך היא כִּי לָכַד, כלומר כבש, יהושע את העי, וַיַּחֲרִימָהּ – הרס את העיר כליל והרג את כל יושביה [ביאור שטיינזלץ]. ההבנה שיהושע השמיד גם את יריחו וגם את העי, הבהירה למלכי כנען שאין מדובר רק בכיבוש עיר אחת למען הטלת מורא כדרך הכובשים, אלא בכוונת השמדה טוטאלית של כלל הארץ, מה שעורר אותם לפעולה. יחד עם זאת, הידיעה שהעי נכבשה באמצעות עורמה ותחבולות צבאיות, נטעה בלב מלך ירושלים אומץ מוטעה לחשוב שכוחם של ישראל מוגבל ותלוי בטקטיקה בלבד, ולכן ניתן להילחם בהם [מלבי"ם].
אולם, הבשורה השנייה הייתה קשה ומאיימת הרבה יותר: וְכִּי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת (עם) יִשְׂרָאֵל. כניעתה של גבעון, עיר גדולה וחזקה, שברה את רוחם של המלכים שהבינו כי אם גבעון לא הצליחה לעמוד בפני ישראל, קל וחומר שהם לא יוכלו [מלבי"ם].
בעקבות ההסכם, הגבעונים התחברו לישראל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם כבני חסות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מלך ירושלים ראה במהלך זה שורת בגידות חמורות: ראשית, במקום להתאחד ולנקום את דם אחיהם מיריחו והעי, הגבעונים בחרו להיכנע. שנית, העובדה ש"יושבי" גבעון עשו זאת על דעת עצמם נתפסה כמרד חמור בשלטון, ומלך ירושלים חשש שמא גם תושבי עירו יפעלו מאחורי גבו וישלימו עם האויב [אברבנאל].
מעבר לבגידה הרעיונית, הייתה כאן סכנה אסטרטגית עצומה. מכיוון שיהושע החריב את יריחו והעי, צבאו נותר ללא בסיס שהייה. בכך שהגבעונים נתנו לישראל לשבת בקרבם, הם סיפקו להם ערי מושב, מחסה, מזון וצידה, שאפשרו להם להמשיך ולקיים את המלחמה לאורך זמן [מלבי"ם, אברבנאל].
משום כך, התארגנות חמשת מלכי האמורי בראשות אדוני צדק לא נועדה מלכתחילה להילחם בישראל, אלא לתקוף את גבעון. מטרתם הייתה להעניש אותם מידה כנגד מידה על בגידתם, וליצור הרתעה אכזרית למען יראו וייראו, כדי למנוע מערים נוספות להפוך לערי מס המסייעות לאויב [אברבנאל, חומת אנך, מלבי"ם].