תארו לעצמכם שאתם שומעים חדשות שגורמות לכם לשנות את כל התוכניות שלכם ברגע אחד. זה בדיוק מה שקרה למלך ירושלים. למלך הזה קראו אֲדֹנִי צֶדֶק. זה לא היה השם הפרטי שלו, אלא תואר של כבוד שניתן לכל מלכי ירושלים, ממש כמו שלמלך מצרים קראו פרעה. הסיבה לתואר הזה היא שירושלים תמיד הייתה ידועה כעיר של צדק.
יום אחד הגיעה לאוזניו שמועה כִּי לָכַד, כלומר כבש, יהושע את העיר העי, וַיַּחֲרִימָהּ, והרס אותה לגמרי. המלך הבין שיהושע מתכוון לכבוש את כל הארץ, אבל בגלל שיהושע ניצח בעזרת תרגיל מתוחכם, המלך טעה לחשוב שכוחם של בני ישראל לא כל כך גדול ואפשר לנצח אותם.
אבל אז הגיעה בשורה מפחידה הרבה יותר, וְכִּי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל. העיר גבעון, שהייתה עיר גדולה וחזקה מאוד, החליטה להיכנע ולעשות שלום עם בני ישראל. בעקבות ההסכם הזה, הגבעונים וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם, וחיו בביטחון יחד עם בני ישראל.
מלך ירושלים כעס מאוד וראה בזה בגידה חמורה. הגבעונים לא רק שנכנעו, אלא גם נתנו לבני ישראל מקום לישון, אוכל וצידה, מה שעזר להם להמשיך להילחם. המלך פחד שגם תושבי העיר שלו ימרדו ויעשו שלום עם האויב. לכן, הוא אסף עוד ארבעה מלכים ויחד הם יצאו למלחמה. אבל הם לא הלכו להילחם בבני ישראל, אלא דווקא בגבעון. הם רצו להעניש את הגבעונים על הבגידה שלהם, ולהפחיד ערים אחרות כדי שאף אחד לא יעז לעזור לבני ישראל.